טיפול קרניוסקרל ביודינאמי במבט על מהו כאב?

מאת שי לי פיינברג

כולנו חווינו כאב. כולנו חווים כאב. מאז ומתמיד. בכל העולם. אנחנו מכירים אותו היטב.

כאב הוא משהו שבדרך כלל, רובנו ממש לא רוצים אותו.

לא רוצים שיישאר-או רוצים שילך. כאב זו חוויה אינטנסיבית לא נעימה.

כאב הוא חלק מחיי  היום-יום שלנו ברמה זו או אחרת. זה משהו שאנחנו יודעים שקיים, והוא בעצם ממש חלק מהחיים שלנו באופן כמעט טבעי ובכל זאת מגיבים ממנו ואליו. 

זו תופעה ממש מעניינת, וכדאי שנכיר אותה.

הנה כמה נקודות מעניינות להתבוננות על כאב:

  • כאב קשור למערכת העצבים המרכזית ומערכת העצבים האוטונומית.
  • כאב נשמר ומתוחזק על ידי מערכת העצבים.
  • אין לנו מרכז של כאב במוח.
  • כאב קשור לרצפטורים, איתותים וסימוני נוירונים במוח. 
  • כאב זו תגובה לסימוני ותבנית "סכנה" במוח.
  • כאשר ישנם סימוני סכנה הנוירונים פועלים חזק ובעוצמה. אלה איתותים חשובים.

כדאי שנשים אליהם לב. נלמד כיצד להיות, לחוות ולנהל אותם -וזה אפשרי בהחלט.

  • כאב הוא תגובה ייחודית לכל אדם ומערכת העצבים שלו.
  • כאב הוא גם אובייקטיבי במצב אקוטי וגם סובייקטיבי במצב כרוני.
  • כאב מורכב מזיכרון בתאים ובעצבים ובעיקר בהחלטה של המוח שדבר מה מסוכן.

וכך הוא נשמר.

  • חשוב מאוד ללמוד על כאב, על מורכבותו ועל היכולת לשנות אותו.
  • למידה על כאב משפרת את ההתמודדות אתו, מנרמלת ומגדילה את המיכל שלנו.
  • מערכת העצבים היא רשת ענקית ואינטליגנטית של מידע הנקלט מבחוץ ומעובד פנימה – מערכת רשתית שמעבירה מעידה לכל תא ותא כיצד "להתנהג" ולפעול – וכיוצא מכך גם השלכות על הרגשות והמחשבות שלנו.
  • מערכת העצבים היא "עקשנית" ומורגלת "בהתנהגותה" ואף פועלת "בטעות" כאשר חוזרת על איתותים וסימונים ופעולות שלא לצורך. מתוך אוטומט מורגל. מתוך חוסר פריקה של הורמוני סטרס.
  • על אף שמערכת העצבים "עקשנית" היא מאוד "גמישה" ו"סקרנית".

וניתן "לסמן" לה אופציות חדשות כך שהסימונים ישתנו.

ובהתאם גם התגובות החזקות יפחתו – והכאב ישתנה.

  • כאב קשור לתחושה, חוויה ואיתותי סכנה למוח.
  • כאב הוא התגובה של המערכות שלנו שמשהו מסוכן. 
  • כאב הוא הרגע בו המערכת ומוח "מחליט" שהמצב לא בטוח ותפקידה ליידע אותך.
  • כאב הוא אחד מהתגובות להחלטות של המוח.

תגובות נוספות הן מתח, מועקה, עייפות דלקתיות ובמצב מוצף גם ניתוק כשאין ברירה (דיסוציאציה). כל אלה הן תגובות טובות מיידיות וחשובות במצב מיידי אקוטי. בטווח הקצר. והן מיועדות לפריקה אינסטינקטיבית במצב עכשווי מסוכן באמת ואקוטי.

אך הן לא טובות כאשר אין פריקה ושחרור ולכן עם השלכות קשות לטווח הארוך.

  • החלטות של המוח לגבי מצב סכנה/או ביטחון עלולות להיות מוטעות בשל עיכוב פריקה של מוח הישרדות והחלטה מהירה מחשבתית תפיסתית של המוח החושב.
  • החלטה של איום וסכנה המביאה איתה תגובות חזקות וכאב נוטים להישמר חזק.
  • כאב לא בהכרח קשור לממצאים בבדיקות.
  • לא בכל כאב יש סבל באותה מידה אם בכלל.

מאוד קשור להתייחסות באם יש ביטחון או איתותי סכנה.

  • אין הבדל בין כאב ריגשי לכאב פיסי!
  • יחסים בין חוויית כאב והפעילות החזקה של הנוירונים חשובה מאוד להבנה.

הנויירונים משתנים בהתאם לגירוי המופעל עליהם ובהתאם נוצרים מעגלי זיכרון של כאב. ככל שכואב – כואב יותר – ונפתח מעגליות של חוויה וסימון של כאב – זאת אומרת נגדיל את התפיסה הזיכרון והמשמעות של הכאב בחיינו.

וכך גם הפוך עם חוויות נעימות. אפשר בהחלט לשנות את המסלול לחווט מחדש אחרת.

  • חשוב ללמוד לחוש ולהתחבר לגוף. דבר זה יאפשר יותר ביטחון.
  • אפשר ורצוי ללמוד וללמד את המוח ומערכת העצבים לחוות ולסמן אחרת.
  • איתותי ביטחון. לימוד חווית ביטחון. הבחירה וההחלטה "באם אני בטוח" היא החשובה ביותר.

מה שמאפשר למוח לסמן אחרת והנוירונים פועלים אחרת מורידם את מערכת ההתראה העוצמתית של הגוף ומאפשרים להורדת חווית כאב – סכנה.

  • לא יעזור אם ננתק עצבים או נחליף אותם! חוויות ותחושות של כאב יישארו!

להיפך המצב יחמיר! משום שהפעילות ההתראתית של המוח תמשיך וביתר עוצמה כי תפיסתית תהיה ציפייה שלא אמור להיות כאב וכשהוא יופיע חווית הסכנה והאיום תגדל ואיתה הכאב. לדוגמא: תופעת הפנטום.

  • אם וכאשר כאב הופך לכרוני מעל 3-6 חודשים זה אומר בעיקר שהגוף לא כיבה את "הסוויץ"" של הכאב וממשיך אותו בלופ שלא לצורך ולא בהכרח מותאם למציאות.
  • חשוב מאוד ללמוד את טבעו של הכאב בגופינו. לפגוש אותו לחוות אותו ולאפשר שינוי תפיסתי. שהוא לא בהכרח רק סכנה ומנסה להרע לנו אלא להתריא להגן ולאפשר לנו תפיסתית להיפגש ולאותת ביטחון.
  • לא רק באיזור ותאים מסויימים אלא לכלל הגוף כיחידה אחת שלמה.

טיפול קרניוסקרל ביודינאמי הוא גישה עדינה המבוססת על הקשבה עמוקה לגוף ולמערכת העצבים.

במגע עדין מבין ויודע לזהות את מה שאנו מכנים "טון אוטונומי" כלומר אם וכאשר ישנה אקטיבציה עצבית סימפתטית הבאה לידי ביטוי בתחושות גופניות מאד מסוימות, לא נעימות, המטפל/ת יחוש אותם ויחד איתם את הכוחות הביודינאמיים של נשימת החיים לאפשר שיחרור והתארגנות מחדש. הן ברמה הפיסית כשחרור של הורמוני סטרס וספיגתם הן ברמה הרגשית והמחשבתית – תפיסתית.

הטיפול אינו מנסה “לתקן” או לכפות שינוי, אלא ליצור תנאים שבהם מערכת העצבים יכולה להירגע, להתווסת ולארגן את עצמה מחדש.

הדרך לשינוי אינה ניתוק עצבים או הימנעות, אלא פיתוח חוויה תפיסתית חדשה של ביטחון, נוכחות וחיבור לגוף – לכלל המערכת כיחידה אחת.

באמצעות מגע קשוב, נוכחות יציבה וקצב מותאם, נוצר מרחב שבו המוח מקבל איתותי ביטחון.

כאשר תחושת הביטחון מתבססת, הפעילות העצבית ההישרדותית נרגעת – והגוף יכול להפחית את עוצמת תגובות הכאב.

לימוד זה על ידי המטפל/ת מאפשר למטופל/ת מיכל יותר גדול ומבין ויכולת הניהול של הכאב מאפשר שליטה חיובית ובטחון עצמי כך שישנה הפרדה בין הכאב עצמו לחוויית סבל.

הסבל פוחת, המיכל גדל יותר וויסות פחות איתותי סכנה וכאב והעצמת היכולת הריפוי הטבעי של הגוף.

בגישה והלימוד הזה כל המערכות החשובות של ריפוי פועלות ביתר עוצמה.

טיפול קרניוסקרל ביודינאמי בכאב, אינו מתמקד רק באזור הכואב, אלא במערכת כולה.

לעיתים הכאב הוא ביטוי של עומס, סטרס מתמשך או חוויות שלא עובדו עד הסוף, והטיפול מאפשר לגוף להשלים תהליכים שנקטעו.

בשפת הקרניוסקרל הביודינאמי: "נשימת החיים ממרכזת את הניסיון ולכן בריאות (ככוח חיים טבעי ומהותי) לא הולכת לאיבוד".

הטיפול מתאים גם לכאב אקוטי וגם לכאב כרוני, במיוחד כאשר קיימת תחושת "תקיעות", רגישות גבוהה או עומס מתמשך במערכת העצבים.

עם הזמן, רבים חווים שינוי לא רק בעוצמת הכאב, אלא גם ביחס אליו – יותר מרווח, יותר ביטחון ויותר תחושת שליטה.

הטיפול הקרניוסקרלי הביודינאמי, אינו מכוון להעלים כאב בכוח.

הוא מזמין מפגש עדין עם החוויה, בקצב שהגוף יכול לשאת.

ובמקביל חיזוק הקשר והחיבור הפנימי לכוחות המולדים הטבעיים של נשימת החיים.

טיפול קרניוסקרל ביודינאמי הוא גישה עדינה המבוססת על הקשבה עמוקה לגוף ולמערכת העצבים. הטיפול אינו מנסה “לתקן” או לכפות שינוי, אלא ליצור תנאים שבהם מערכת העצבים יכולה להירגע, להתווסת ולארגן את עצמה מחדש.

באמצעות מגע קשוב, נוכחות יציבה וקצב מותאם, נוצר מרחב שבו המוח מקבל איתותי ביטחון.

כאשר תחושת הביטחון מתבססת, הפעילות העצבית ההישרדותית נרגעת – והגוף יכול להפחית את עוצמת תגובות הכאב.

כאשר המוח והגוף חווים שוב ושוב מצבים של בטיחות, ויסות ונוכחות, נפתחת האפשרות לשינוי עמוק ויציב – לא דרך מאבק, אלא דרך הקשבה.

כאב אינו אויב. הוא מסר.

הוא מבקש תשומת לב, הקשבה והבנה של מה שמערכת העצבים חווה.

כאשר אנו לומדים לפגוש את הכאב מתוך סקרנות ולא רק מתוך פחד, מתאפשר שינוי –

לא רק באזור מסוים בגוף, אלא במערכת כולה, כיחידה אחת חיה ושלמה.

בנוסף ובמקביל,מטפל/ת קרניוסקרל ביודינאמי מזהה את מערכת נשימת החיים המולדת ואת עצמתה הטבעית להעלות את הכוחות המותנים הממורכזים גם בצורת כאב לאפשר לכל משאבי הגוף להעצימם "כמו גל שגואה" ואז לשחררם מתוך הגוף עי תנועות טבעיות שקורות מעצמן כמו למשל:תנועות מצד לצד, כמו רעידות עדינות שיכולות להתגבר, כמו טמפרטורה שעולה ואז שוככת כמו שינויים בתנועות פנימיות של רקמות חיבור כמו תחושת שחרור בזז עצבי עיקצוצים שהופכים להתפשטות של חום וזרמים נעימים ועוד ועוד..עד שנהיה שקט..וטז כל המערכת נכנסת להתארגנות מחדש ותחושת אחדות של כל הגוף כיחידנ אחת של נשימת חיים מלאה ושלמה יותר.הגוף רגוע ושלם יותר- החשיבה איטית רגועה ונעימה יותר והרגש מביעה בטחון שייכות אחדות נועם ויותר שמחה וסיפוק.

תוכן נוסף באותו נושא: